יוצרת תאטרון חזותי
בובנאית
אמנית בין-תחומית
מל ווה אמנותית
במאית
מרצה
מורה לתאטרון ואמנות
// פרוייקטים //
"ג׳ורג׳יה בז" היא מסע תיאטרוני־חזותי הנע בין מיתוס וזיכרון אישי, בין עגורן מתכת ענק לעולם של נוצות, בין קסמי בידור לטקסי ביתור. במרכזו – מערכת יחסים טעונה בין אב ובת, המופיעה בדמותם של אבות מיתולוגיים ואישיים: דדלוס, אברהם והמלך מינוס, לצד דמותו של אביה של היוצרת. העבודה טווה שפה של בובות, חפצים, וידאו ותיאטרון חזותי כדי לבחון את הגבול הדק שבין אהבה לפגיעה, בין פלא לאכזריות.
אישה אוהבת יוצאת למסע למצוא תרופה לבעלה ששב זועף משדה הקרב. זה קורה ב חיים ובהצגה. דרך אגדה יפנית עתיקה אנו מספרות סיפור עתיק יומין, שקיים בכל מקום בעולם, וגם כאן.
זהו סיפור אינטימי ואוניברסלי גם יחד, המראה את ההשפעה הרחבה של פציעות נפשיות – על הלוחם, ועל אלה שאוהבים אותו.
סדום, מקום מיתי אך גם אתר גיאוגרפי והיסטורי הופך לחזיון בימתי חי ורלוונטי מתמיד. יצירה פוליטית ופואטית זו היא תוצאת מחקר רב שיכבתי החוצה שכבות ארכיאולוגיות של טאבו וכיסופים...
פנינה שוקעת לעולם בובות הנייר שלה, עד שכבר איננה מבדילה בין ריקמת העור לנייר, בין ילדה אחת לאין-ספור בובותיה, בין המציאות המצמיתה לבין הדמיון המושיע. על מיטות בית החולים היא פורשת מרחב תודעה חלומי-סיוטי...
תאטרון בובות הפורש סיפור חיים. בובת נייר מנסה להימלט מבית ילדותה. היא נשאבת אל נופי נפש פנטסטיים; קסומים ומבעיתים, ראי לפחדיה וחלומותיה.
עם מזוודה ביד היא מגיעה לשיכון עוני עזוב, שם משוטטים דודי, טכנאי דודי-שמש טרנסג'נדר והילדה שהוא פעם היה...
17 שנים של יצירת תיאטרוני בובות מינאטוריים, בהם מופיעה בחזרתיות קדחתנית, כפייתית, דמות נייר שברירית. בובות הנייר קטנות עד שכמעט אינן נראות, מרמזות על כל מה שעלול להיקרע, להתקמט, להירמס. "העמלנות, הדחיסות, הבהילות שמייצרת עומס צורני, גודש ריגשי, עדין כמו תחרה, שוצף צורות עד לאין סוף..."
כשאבי היה צעיר הוא אימץ בז. עכשיו, לאחר מותו אני חוזרת לבדוק את יחסי האב-בת דרך המיתוס של איקרוס ודדלוס שעובר היפוך מגדרי. ארכיון נוצות אמיתי בגרמניה ולוחות קליניים אליהם מפורקת הציפור לנוצותיה הם המרחב הבימתי והקונספטואלי דרכו המיתוס והיחסים נבחנים.
