יוצרת תאטרון חזותי
בובנאית
אמנית בין-תחומית
מלווה אמנותית
במאית
מרצה
מורה לתאטרון ואמנות
// פרוייקטים //
סדום, מקום מיתי אך גם אתר גיאוגרפי והיסטורי הופך לחזיון בימתי חי ורלוונטי מתמיד. יצירה פוליטית ופואטית זו היא תוצאת מחקר רב שיכבתי החוצה שכבות ארכיאולוגיות של טאבו וכיסופים...
פנינה שוקעת לעולם בובות הנייר שלה, עד שכבר איננה מבדילה בין ריקמת העור לנייר, בין ילדה אחת לאין-ספור בובותיה, בין המציאות המצמיתה לבין הדמיון המושיע. על מיטות בית החולים היא פורשת מרחב תודעה חלומי-סיוטי...
תאטרון בובות הפורש סיפור חיים. בובת נייר מנסה להימלט מבית ילדותה. היא נשאבת אל נופי נפש פנטסטיים; קסומים ומבעיתים, ראי לפחדיה וחלומותיה.
עם מזוודה ביד היא מגיעה לשיכון עוני עזוב, שם משוטטים דודי, טכנאי דודי-שמש טרנסג'נדר והילדה שהוא פעם היה...
17 שנים של יצירת תיאטרוני בובות מינאטוריים, בהם מופיעה בחזרתיות קדחתנית, כפייתית, דמות נייר שברירית. בובות הנייר קטנות עד שכמעט אינן נראות, מרמזות על כל מה שעלול להיקרע, להתקמט, להירמס. "העמלנות, הדחיסות, הבהילות שמייצרת עומס צורני, גודש ריגשי, עדין כמו תחרה, שוצף צורות עד לאין סוף..."
כשאבי היה צעיר הוא אימץ בז. עכשיו, לאחר מותו אני חוזרת לבדוק את יחסי האב-בת דרך המיתוס של איקרוס ודדלוס שעובר היפוך מגדרי. ארכיון נוצות אמיתי בגרמניה ולוחות קליניים אליהם מפורקת הציפור לנוצותיה הם המרחב הבימתי והקונספטואלי דרכו המיתוס והיחסים נבחנים.
שושנה היא בת לעולים מאתיופיה וזויה עלתה מברית המועצות. שתיהן גדלו בשיכוני עולים בפריפריה החברתית של ישראל. הן נפגשו בפנימיה של עליית הנוער. כיום, אחרי עשרים שנים הן שוזרות את חוויותיהן לכדי סיפור אנושי אחד.
ההצגה 'פקעת' היא תוצר של יצירה משותפת של נשים פלסטיניות ויהודיות במסגרת הפרויקט 'מהשונה למשותף – מהאישי לפוליטי' בהובלה משותפת של תנועת 'אחותי' –למען נשים בישראל ועמותת 'ערוס אלבחר' לאשה ביפו. הפעילות כללה מפגשים שבועיים, באופן המאפשר היכרות בין הנשים, סדנאות צילום וכתיבה, סדנת תיאטרון והעלאת המופע בהשתתפותן, המתבסס על טקסטים אותם כתבו הנשים על חוויותיהן, חששותיהן, והאתגרים איתן הן מתמודדות.
