תאטרון בובות הפורש סיפור חיים. בובת נייר מנסה להמלט מבית ילדותה. היא נשאבת אל נופי נפש פנטסטיים; קסומים ומבעיתים, ראי לפחדיה וחלומותיה.

עם מזוודה ביד היא מגיעה לשיכון עוני עזוב, שם משוטטים דודי, טכנאי דודי-שמש טרנסג'נדר בשם  דודי.

דודי מעוצב כחצי קיפוד חצי גבר (בהשראת האגדה הנס הקיפוד). את קוציו, הביטוי לחריגותו, הוא מקפיד לגלח, עד שמתוך ליבו צצה הילדה-קיפודה שהוא היה. האישה וטכנאי דודי השמש נפגשים על גג בנייני הרכבת- אאוטסיידרים, מבותרי זהות וגוף, חסרי בית.

בין השמים לארץ, אופק אין סופי ומרהיב של דודי שמש נפרש בפניהם ועימו התיקווה לאהבה.

​

 גורלם, כמו זה של הגיבור הטראגי, הוא בלתי נמנע. אך הם נאבקים לכתוב סוף אחר לסיפורם; סוף טוב, בו נשברות חומות מגדריות ומעמדיות, בו אדם מתפייס עם חריגותו, בו חריגות יכולה להיות נאהבת.

​

"קול דוּ·די הנה זה בא..."- קריאה קווירית בשיר השירים

​

במופע יש קריאה קווירית ב"שיר השירים", אחד הטקסטים הקאנוניים, העתיקים והמצוטטים ביותר על אהבה.

הקריאה כולה התבססה על משחק מילים פשוט והומוריסטי- במקום דוֺדי- האהוב הנורמטיבי, היה זה דוּ·די, בחור שבמקום חולם יש לו שורוק.

בקריאה החדשה תהיתי מיהם שומרי החומות הממשטרים הפרדות והגדרות ומדוע הם מכים, פוצעים ומפשיטים את האהובה העורגת לדוּ·די?

"מצאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת"

מדוע היא נענשת על אהבתה? אולי שיר השירים הוא מזמור לאהבה קווירית?

הרי בטקסט עצמו נאמר כי היא שונה מן הבנות והוא שונה מן הבנים:

“ כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת, כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דוּדי בֵּין הַבָּנִים".

ואולי אותו ביטוי רומנטי שגור "חולת אהבה" מתייחס להאשמה החברתית בסטיה :

"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָים אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוּדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי."

ואם עד כה לא השתכנעתםן, נדמה שהתיאור הבא של דוּ·די לא מותיר מקום לספק, הבחור הזה לא שיגרתי ועם חוש אופנתי פרפורמטיבי יוצא דופן ונוכחות מגדרית רדיקלית כולו תרשישים וממתקים:

דּוּדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה, רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת, לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר, יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים ,שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים, חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוּדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָים:

​

מאת ובביצוע: ג'קי פערל | מוסיקאי, מבצע ושותף ליצירה: אופיר ברון | הלחנת השיר "שומרי החומות": אן אליזבת נודלמן | טיפול טכני באובייקטים ובתפאורה: אשרה | הפקה: נעמי דהן | ליווי דרמטורגי: עירא אבנרי, מורן אביב, יאיר ורדי | מנחים לפיתוח העבודה: עמית דרורי, רוני מוסנזון- נלקן | מבוסס  על טקסטים מאת: אלי אליהו |