מעשיה אוטוביוגרפית
עבודה משותפת עם גיא און
העבודה הוצגה בתערוכה קבוצתית העוסקת בפואטיקה ובפוליטיקה של התאומים בהמבורג ובקרקוב.
מסע תת קרקעי ותת הכרתי בין שני מחוזות מלוחים: מכרות מלח בוייליצ'קה בפולין וים המלח. סבו של גיא, איציק ואחותו התאומה, מגדה, מתאומי מנגלה, במסע פיוטי על חמור. מה מחבר בין שני מאגרי המלח הללו? איזה קו עלילה נמתח בין שתי הנקודות? איזה סוג של צמתים היסטוריים ותרבותיים מרובדים נוצרים ביניהם?
הסיפור מסופר כאגדה באמצעות תיאטרון בובות ונגזרות נייר. שיר ביידיש שסבו של גיא היה שר לו בשם "איציק שפיציק" הוא הבסיס לטקסט הפיוטי. המסע מתרחש כולו במסגרת תחריט מהמאה ה-19 של מכרות מלח בוייליצ'קה. בתוך מרחבי המערות של החריטה נפערים נופים פנטסטיים. דימויים היסטוריים ודמיוניים מובילים אותנו לספר את הסיפור האישי שלנו בין שתי הקואורדינטות האינטנסיביות הללו.
"...מגדה אומרת לאיציק:
אתה התאום שלי / אתה התהום שלי / אתה החלום שלי / אתה הגיהנום שלי / אתה גיבעת הברום שלי / העמורה בסדום שלי / אתה הלפתע פתאום שלי / אתה ה"לא הולכים לשום מקום " שלי / אתה תינוק בתוך תצלום שלי / אתה אור נר בתוך פוגרום שלי / אתה רוכב על חמור בתוך רישום שלי / אתה התהום שלי / אתה התאום שלי! "
ההזמנה לתערוכה בהמבורג
אוצר: אבי לובין
גירסה מוקדמת לאשתלוט בתאטרון בובות
בהצגה נפגשת דמותה של אשת לוט עם חנד'לה, גם הוא מאלה שמביטים לאחור. דמות איקונית של האמן הפלסטיני נאג'י אל-עלי, חנד'לה הוא ילד לבוש בלואים ויחף, פליט ממלחמת 48 הוא העד הניצחי, תמיד עם פניו לחורבן, מסרב לעצום את עיניו.
זוהי הפגישה עם הילד שהופכת את ליבה וביטנה של אשת לוט. דימוי בית הקולנוע בתוך המערה מסדום משנות ה-30 מצטלבת עם בית הקולנוע של נאג'י אל-עלי בו הכתובית The End מרמזת על קורבנות המלחמה והכיבוש.
אני , אשת לוט, אישה עבריה ללא שם, בוחרת בניגוד לציוויו של אלוהיי, להישיר מבטים אל העיר הבוערת.
שיר מס' 1:הילדה
תאטרון בובות נייר, חפצים ומיניאטורות.
ילדה מנסה להמלט מהבית בו היא גרה, מן המסוכן והאפל ונשאבת לעולם בובות הנייר שלה, אל הקסום והחולם. היא פוגשת את הליצן, את תאומות האקורדיון ואת הבובה בלי הראש שהיד שלה נפלה בשנה שעברה...
האם תצליח להימלט?
